“Ich bin von Kopf bis Fuß auf Liebe eingestellt”
(אני מאוהבת מכף רגל ועד ראש)
Marlene Dietrich -שחקנית
“We can be heroes, just for one day”
(אנחנו יכולים להיות גיבורים, רק ליום אחד)
David Bowie, מוסיקאי
Ich habe ein einfaches Rezept, um fit zu bleiben – ich laufe jeden Tag Amok.
(יש לי מתכון פשוט לשמור על כושר – אני רצה אמוק כל יום)
Hildegard Knef – שחקנית
שלושה ציטוטים, שלושה אמנים ששינו את העולם. המשותף ביניהם: כולם גרו או נולדו במרחק כמה רחובות אחד מהשניה, ברובע שנברג בברלין. וכנראה שלא במקרה. רובע שנברג אינו נחשב לאזור תיירותי או בעל אטרקציות מיוחדות. אך רק למראית עין. בשנות העשרים העליזות, תקופה המכונה גם כרפובליקת ויימאר, היה רובע שנברג אבן שואבת לציירים, שחקנים, מוזיקאים ומהפכנים קומוניסטים. הרובע שימש כמרכזה של הקהילה הגאה של ברלין (וכנראה של גרמניה ואירופה כולה) ועד היום נחשבת כיכר נולנדורף כמרכזה של הקהילה הגאה של ברלין. הצייר אוטו דיקס, מהבולטים בזרם "האובייקטיביות החדשה" השתמש במבקרים במועדון הלילה 'אלדורדו' המקומי כמודלים לציוריו הגרוטסקים והריאליסטים אשר הפכו לסמלי התקופה. אלפרד ליאון, הידוע בקרב חובבי ג'אז כמייסד חברת התקליטים האגדית Blue Note, נולד גם הוא בשכונה
כיכר נולנדורף
© A.Savin, WikiCommons
שנות הקסם
נראה ששנברג חוותה אולי יותר מכל שכונות ברלין את שנות הקסם אשר כה מזוהות עם ברלין. עד היום יש בשכונת שנברג אווירה קצת אחרת, נוסטלגית יותר. האווירה בה קסומה ומנותקת מהמולת היום של שאר השכונות של ברלין והיא מרוכזת בעצמה, ביופי הבניינים שלה, בבתי הקפה, הקולנוע והתיאטראות, כאילו היא יפיפה השרויה עדיין בתרדמת קלה ומסרבת להתעורר מימי הקסם העליזים. ואת זה, אף שכונה אחרת בברלין יכולה להציע כמו שנברג רובע שנברג החל כמו רובעים רבים בברלין, ככפר. בשנת 1751, אורגים בוהמיים הקימו את רחובNeu-Schöneberg לאורך החלק הצפוני של הכפר, אשר היום נמצא לאורך הרחוב הראשי – Hauptstraße. במהלך מלחמת שבע השנים, ב- 7 באוקטובר 1760, נהרסו כליל הכפר שנברג והכנסייה שלו בשריפה עקב התקפה משולבת של כוחות צבא אוסטרים ורוסים. בשנת 1920 הפך רובע שנברג לחלק מברלין העיר.
רובע שונברג הוא מהמגוונים ביותר בברלין: בצפון, חיי הלילה הסוערים סביב כיכר ויטנברג, בדרום, הטבע והפארקים, ובין לבין נמצאים כמה מאזורי המגורים האלגנטיים והקניות הפופולאריים ביותר בעיר כמו שלוסשטראסה (Schloßstraße) ובית הכלבו המפורסם – Kaufhaus des Westens) KADEWE).
Rote Insel- האי האדום
האי האדום הוא הכינוי שניתן לשכונה בלב שנברג התחומה על ידי שלושה קווי הרכבת, כאשר הדרך היחידה להגיע לחלק זה של השכונה היא באמצעות חציית אחד הגשרים הרבים המשתרעים על מסילות הרכבת – ובכך הופכת את האזור ל"אי". ה״אי האדום״ הוא מעיד על הניגודים החדים בהיסטוריה הגרמנית המודרנית מאז 1871: עד סוף מלחמת העולם הראשונה, כמחצית משטח האי היה בשימוש נרחב על ידי הצבא הפרוסי, ואילו מחציתו השנייה הייתה מחוז מגורים של מעמד הפועלים, שנשלט על ידי מצביעי מפלגות שמאל (ומכאן "אדום").
״הרובע הבווארי״ (Bayerisches Viertel) בדרום שנברג, בעל חזיתות המבנים האלגנטיות נבנה במקור בסגנון הרנסנס של דרום גרמניה אך הוא נהרס כמעט לחלוטין במלחמת העולם השנייה. כיום הוא שוחזר בסגנון האדריכלי הטיפוסי של שנות החמישים. חלק מהבניינים שוחזרו לעיטורי החזיתות ההיסטוריים שלהם בשנים האחרונות. בשנת 1993 נחנכה ברובע הבווארי אנדרטה לזכר הקהילה היהודית בברלין, המורכבת מ-80 שלטים כאשר כל שלט מתאר חוק או תקנה משנות השלטון הנאצי המגביל את היהודים. (בלוג בנושא נמצא כאן). בקצה הצפון-מזרחי של השכונה נמצא בית העירייה המרשים, אשר שימש כבית העירייה של מערב ברלין מאז חלוקתה למזרח ומערב בשנת 1945 ועד לאיחוד העיר בשנת 1991. מעל מרפסת בית עירייה זה עמד בחודש יוני 1963 (זמן קצר לאחר שמזרח גרמניה, גרורתה הקומוניסטית של ברית המועצות, הקימה את חומת ברלין כמחסום פיזי למניעת מעבר מהמזרח הקומוניסטי למערב הליברלי) נשיא ארה״ב ג'ון קנדי מול אלפי תומכים והכריז: ״אני ברלינאי!״ (Ich bin ein Berliner) במטרה להראות את הסולידריות והתמיכה של ארה״ב עם מערב ברלין הדמוקרטי.
נשיא ארה״ב ג׳ון קנדי נואם בבית העירייה של שנברג
